בצל כצמח מאכל ומרפא
הבצל הפשוט (Allium cepa), המוכר לנו מן המטבח, הוא אחד מצמחי המאכל הראשונים שתורבתו ומבין הנפוצים והשימושיים ביותר. בתרבות המקומית, מקובל לאכול בצל חי כמעט בכל ארוחה. כדאי להכיר את השפעתו האנרגטית ואת השימוש הביתי בו כצמח מרפא.
הבצל הוא צמח דו-שנתי. כלומר, יש לו רק מחזור פריחה אחד במהלך חייו, המתרחשת בשנת חייו השניה. פירוש הדבר הוא שבשנת חייו הראשונה, הבצל עסוק בלאגור משאבים חיוניים. אותם הוא משמר בצורת "בצל" כלומר – איבר תת-קרקעי הבנוי בשכבות. השכבות מבטאות את יכולת ההישרדות שלו. את היכולת להיפרד משיכבה אחת אם נפגעה ועדיין לשמור על הפנים החיוני. את החומרים שאסף, הוא אוגר במבנים מולקולריים עמידים ביותר, המאפשרים לו הישרדות בתנאים משתנים של יובש ולחות, חום וקור. בתוספת חומרים נוגדי טפילים המגנים עליו לאורך זמן. מה יותר מאיכויות אלה של הבצל, מסמל את תנועת עולם הטבע בסתיו?! הבצל לא אוגר משאבים רק בסתיו, הוא עושה זאת במשך מרבית חייו. דווקא ככל שהימים ארוכים וחמים, החלק התת-קרקעי מתפתח ויוצר שכבות נוספות. כאשר אנחנו היינו עסוקים בפעילות אינטנסיבית בקיץ, הוא כבר החל לאגור משאבים עבורנו. בסתיו (וגם בעונות אחרות) אנו יכולים לאכול ממנו ולהנות מן האיכויות שהצליח לייצר: החריפות – היא ביטוי של החומרים המגנים שבבצל ומורגשת כאשר הבצל טרי. היא מחממת, מניעה ומייבשת. בצל טרי הינו בעל יכולת חיטוי ונוגד זיהום מצוין. זו הסיבה שמשתמשים בו ברפואה העממית במצבים של דלקות במערכת הנשימה ובפרקים וגם לחיטוי פצעים ולטיפול בתולעי מעיים. המתיקות – מורגשת יותר כאשר הבצל מעובד (מבושל/אפוי/ מטוגן וכו'). המתיקות נובעת מן האנרגיה האגורה בבצל בצורת רב-סוכרים, והיא מבטאת את יכולתו להזין ולחזק. תכולה גבוהה של מינרלים וויטמינים - סידן, ברזל, גופרית, כרום, ויטמין C, ויטמיני B ועוד. אינולין – הבצל הוא אחד המקורות החשובים ביותר לאינולין במזון. האינולין הוא סוג של פחמימה שאינה מתפרקת ומתעכלת בקיבה ובמעי הדק. הוא מגיע למעי הגס בצורתו המקורית ושם מהווה מצע לתסיסה והתפתחות של החיידקים המועילים שבפלורת המעי. הוא גם מונע התפתחות של חיידקים ופטריות מזיקים. החיידקים הטובים הינם בעלי השפעה מדהימה על מערכות רבות בגוף. הם משפרים ספיגה של מינרלים, מייצרים ויטמינים ואנזימים, מצמצמים אלרגיות ואי-סבילות למזון, מצמצמים רמות רעלנים בדם, מורידים רמות שומנים וסוכר בדם ומונעים התפתחות סרטן. קוורצטין – חומר המצוי בכמויות גדולות בבצל. נחקר ונמצא כנוגד חמצון חזק, נוגד דלקת, נוגד זיהום, מוריד לחץ דם, ומונע מחלות לב וסרטן. לאור איכויות אלה אין פלא שמחקרים הראו את יעילותו של הבצל במניעה של: קרישיות יתר יתר לחץ דם עודף שומנים בדם מחלות לב סרטן קיבה וסרטן מעי גס ערמונית מוגדלת וסרטן ערמונית אוסטאופורוזיס ברפואה המסורתית הבצל משמש לטיפול ב: הצטננות, שיעול, דלקת ריאות, חום גבוה, תולעי מעיים ועוד בשימוש מקומי – צלקות, פצעים, יבלות, עקיצות דבורים, כאבי שיניים כאבי אזניים וצלצולים באזניים.
שימוש ביתי: אכילת בצל חי למניעת תולעים וזיהומים במערכת העיכול ולמניעת הצטננות ודלקות סירופ בצל ודבש – להשרות בצל חתוך עם 2 כפות דבש לכשעתיים, לסנן ולשתות – טוב לשיעול, הצטננות, שפעת וכד'. (יש להתשתמש באותו יום) רטיית בצל מטוגן לדלקת ריאות וכאבי פרקים – לטגן בצל עם מעט מלח, לעטוף בבד ולהניח על החזה או על המקום הכואב. להיזהר מכוויה. מיץ בצל מעורב עם מעט שמן זית – לרסק בצל במעבד מזון ולסחוט דרך בד לערבב עם מעט שמן ולמרוח מקומית בבעיות שהוזכרו: צלקות, פצעים, יבלות, עקיצות דבורים, כאבי שיניים כאבי אזניים וצלצולים באזניים. חליטת בצל ירוק להצטננות – לקצוץ את החלק הלבן של זר שלם של בצל ירוק, לחלוט במים רותחים, לשתות, להתכסות בסמיכה, לנוח ולאפשר לגוף להזיע.
הבצל הוא "אלוף ההישרדות". הוא אוסף משאבים, משמר אותם בצורת חומרים עמידים לשינויים, מסדר אותם בשכבות מתחת לפני האדמה ומייצר חומרים המשמידים מזיקים. רק אחרי שייצר את התשתית המושלמת הוא פורץ החוצה עם פריחה לבנה יפהפיה ומוכן להזריע ולעבור לגלגול הבא. תהליכים מקבילים הוא מייצר בגופנו כאשר אנו אוכלים אותו. חומרי התשמורת העמידים שלו (אינולין) שורדים את התנאים הקיצוניים בקיבה ו"פורחים" רק לקראת סוף הגלגול שלהם במערכת העיכול – במעי הגס. שם הם מהווים בסיס ליצירת שכבה פנימית מגנה, מחסלים מזיקים ותומכים בחיוניות הפנימית של המעיים. עם פלורת מעיים טובה גם המעי הגס יכול לתפקד כאיבר של הפנמת החיוני והוצאת המיותר. האיברים המושפעים ביותר מן הבצל הם הריאות (בשל החריפות) והמעי הגס. שניהם איברים בעלי פעילות של הפנמה והוצאה המייצגים את הסתיו לפי הרפואה הסינית. אכילת בצל בסתיו מחזקת אותם ומאפשרת לנו את ההתאגנות הנדרשת מאיתנו לקראת החורף.
