ירבוז (אמרנט) כצמח מאכל ומרפא
ירבוז צומח בכל מקום. אפשר לראות אותו בשדות, בשולי כבישים ואף בסדקי המדרכות. רובנו לא שמים לב כשעוברים לידו. אך מחקר קטן יגלה לנו את חשיבותו.
הירבוזיים הם משפחה גדולה של צמחים בעלת כ-70 מינים הגדלים בכל רחבי העולם. כבר בתלמוד מוזכר הירבוז כעשב שוטה מוכר בא"י. היום בארץ ישנם כ-12 זנים של ירבוז. רובם מינים פולשים מאמריקה. הם מתרבים בקלות ובמהירות בכל מקום, וחלקם מגודלים כצמחי נוי בגינות. השם אמרנט בא מן היוונית ופירושו "לא יבול" בשל תכונת התפרחת לשרוד גם לאחר מות הצמח. בתרבות היוונית הוא מסמל אל-מוות.
במקומות שונים בעולם הוא מוכר כצמח מאכל. במזרח הרחוק השתמשו בעיקר בשורש ובעלים הדומים בטעמם ואיכותם לעלי תרד. גם הערבים נוהגים לאכול את העלים והגבעולים הצעירים. זרעי האמרנט שימשו בעבר כמאכל עיקרי בדרום אמריקה, שם שימש גם לפולחן. לאחר הכיבוש הספרדי נאסר הגידול שלו, ורק בעשרות השנים האחרונות שוקם הייצור שלו. בצפון אפריקה נוהגים להכין מן הזרעים קמח המשמש להכנת קציצות.
הפרחים של אחד הזנים האדומים שימשו את הילידים האמריקאים לייצור צבע אדום עמוק והמילה ,אמרנט' הפכה לשם של צבע זה גם בייצור מלאכותי.
העלים והזרעים עשירים בויטמיני B, סידן, ברזל ומינרלים נוספים. בעלים יש בנוסף רמות גבוהות של ויטמיני A ו-B. הזרעים עשירים מאד בחלבון, בפרט בחומצת האמינו החיונית ליזין שקשה למצוא אותה במזונות צמחיים אחרים. האמרנט, כמו הקינואה, אינו ממשפחת הדגנים, אך נחשב דמוי דגן כיוון שהזרעים בעלי תכולה גבוהה של פחמימות.
מחקרים הראו שצריכה קבועה של אמרנט במזון משפיעה לטובה על הורדת לחץ דם ורמות כולסטרול, מעלה רמות של נוגדי-חמצון ומונעת מחלות לב.
בשל תכולה גבוהה של טנינים, יש לירבוז איכות סופחת ועוצרת הפרשות. ניתן להשתמש במרתח של העלים לכיבים ולעצירת שלשולים או דימום.
