מרב מזא"ה

כולנו סובלים מרמה מסוימת של אי-נחת גופנית. כאשר היא גבוהה, אנו חווים זאת ככאב. כאשר היא נמוכה, היא יכולה להיות בלתי מודעת. אבל אם נשב בשקט ונקשיב לגוף במשך כמה דקות סביר שנרגיש אי נחת מסוימת. יתכן ונחווה אותה כממוקדת במקום אחד, או כתחושה כללית. היכולת שלנו "להיות עם" אי הנחת, להשאיר את התודעה ממוקדת בתחושה הזו, היא כלי ריפוי עמוק, אולי החשוב ביותר שיש לנו. הנטיה הטבעית שלנו היא כמובן לברוח מן התחושה, כי היא לא נעימה. אם היא לא בדרגת כאב ממשי, אנחנו יכולים בקלות להסיח את דעתנו